גיבוש הקאנון

בצופן דה וינצ'י מועלית הטענה שקונסטנטינוס ניסה להשמיד את כל המסמכים שעוסקים בישוע, פרט לאלו שמופיעים בקאנון של הברית החדשה (אותם ספרים שקיבלה הכנסייה כעדויות אותנטיות ממקור ראשון של השליחים עצמם). יותר מזה, נטען בספר שקונסטנטינוס וההגמונים אף שיפצו את תיאורי הברית החדשה, כדי להמציא מדש את ישוע. מרכיב מפתח נוסף בקונספירציה המתוארת בצופן דה וינצ'י מתייחסת לעובדה שארבע הבשורות בברית החדשה נבחרו מתוך "יותר משמונים 'בשורות,'" שרובן המכריע הוחרמו ונשרפו בידי קונסטנטינוס.[5]

מועלות כאן שתי שאלות חשובות, ומן הראוי שנתייחס לשתיהן. הראשונה היא האם קונסטנטינוס אכן התערב בבחירת הספרים שנכללו בברית החדשה, או ערך אותם כרצונו. השנייה היא האם הוא החרים או השמיד מסמכים שצריכים היו להיכנס לביבליה.

אשר לשאלה הראשונה, מכתבים ומסמכים שכתבו במאה השנייה ראשי הכנסייה וכופרים גם יחד, מאששים את השימוש הנרחב בספרי הברית החדשה. כמעט 200 שנה לפני שקונסטנטינוס כינס את ועידת ניקיאה, קבע מרקיון הכופר ש-11 מתוך 27 ספרי הברית החדשה הם אכן כתביהם האותנטיים של שליחי ישוע.

בערך באותה תקופה, התייחס גם ולנטינוס הכופר למגוון רחב של נושאים ושל פסוקים מתוך הברית החדשה. כיוון ששני הכופרים הללו היו ממתנגדיה הנחרצים של הנהגת הכנסייה הקדומה, אי-אפשר לחשוד בהם ששימשו שופר להגמונים. ובכל זאת, כמו ראשי הכנסייה הקדומה, גם הם התייחסו אל אותם ספרי הברית החדשה שכולנו מכירים היום.

אם נביא בחשבון שהברית החדשה הייתה בשימוש כבר 200 שנה לפני קונסטנטינוס וּועידת ניקיאה, כיצד ייתכן שהקיסר התערב בגיבושה או בעריכתה? באותה עת, כבר הייתה הנצרות נפוצה מאוד וקנתה לה מאות אלפי מאמינים, אם לא מיליונים, שהכירו היטב את סיפורי הברית החדשה.

בספרו צופן דה וינצ'י – התרמית, מנתח ד"ר ארווין לוצר את ספרו של דן בראון וכותב:

"קונסטנטינוס לא החליט אילו ספרים ייכנסו לקאנון; למעשה, סוגיית הקאנון כלל לא עלתה לדיון בוועידת ניקיאה. באותם ימים, אנשי הכנסייה הקדומה כבר קראו בקאנון של ספרים שהוסכם עליו כדברי אלוהים חיים 200 שנה קודם לכן."[6]

הקאנון הרשמי היה אמנם רחוק מחתימה, אבל הברית החדשה המוכרת לנו היום נתפסה כאותנטית מעל 200 שנה לפני ועידת ניקיאה.

לחץ על הבא כדי להמשיך לקרוא.