המבקרים הקדומים
בניגוד לטענתו של בראון, לא היה זה קונסטנטינוס שתייג את האמונה הגנוסטית ככפירה; השליחים עצמם הם שעשו זאת. כבר במאה הראשונה, רק כמה עשרות שנים לאחר מותו של ישוע, החלה לצמוח גרסה מתונה יחסית של הפילוסופיה הגנוסטית. השליחים התאמצו רבות – גם בדרשותיהם וגם בכתביהם – להוקיע את האמונות הללו, שהיו ההפך הגמור מתורתו של ישוע, שאותה הכירו ממקור ראשון.
שימו לב, לדוגמה, מה כתב יוחנן כותב הבשורה, בשלהי המאה הראשונה:
"מִי הוּא דּוֹבֵר שֶׁקֶר בִּלְתִּי אִם הַכּוֹפֵר בְּכָךְ שֶׁיֵּשׁוּעַ הוּא הַמָּשִׁיחַ? זֶה הוּא צוֹרֵר הַמָּשִׁיחַ, הַכּוֹפֵר בָּאָב וּבַבֵּן." (אגרת יוחנן הראשונה ב' 22)
בעקבות השליחים, החליטו פה אחד גם אבות הכנסייה להוקיע את הגנוסטיקה ככת. אב הכנסייה אירנאוס, שחי וכתב 140 שנה לפני ועידת ניקיאה, מאשר שהכנסייה הוקיעה את הגנוסטיקנים וראתה בהם כופרים. כמו כן, הוא דוחה את 'הבשורות' שלהם. ועם זאת, על ארבע הבשורות שבברית החדשה הוא כותב: "לא ייתכן שמספרן של הבשורות גדול יותר, וגם לא קטן יותר מכפי שהוא."[9]
התיאולוג הנוצרי אוריגנס כתב את הדברים שלהלן בתחילת המאה השלישית, מעל מאה שנה לפני ועידת ניקיאה:
אני מכיר בשורה מסוימת שנקראת "הבשורה על פי תומא", אחת בשם "הבשורה על פי מתיאס" ועוד רבות אחרות שקראנו – מחשש שניחשב בורים ועמי ארצות בידי אלו שרואים בהם מעיינות של ידע טמיר, רק משום שקראו בהן. ואולם, מתוך כל אלה אישרנו אך ורק את מה שקיבלה הכנסייה, דהיינו רק אותן ארבע בשורות ואין בלתן."[10]
הנה האמת, מפיו של אחד מאבות הכנסייה הנחשבים ביותר. הגנוסטיקנים זוהו ככת לא-נוצרית שנים רבות לפני ועידת ניקיאה. אבל ישנן ראיות נוספות שמערערות את הטענות המועלות בצופן דה וינצ'י.
מי פה סקסיסטי?
בראון טוען שאחד ממניעיו כביכול של קונסטנטינוס, כשדחק הצידה את הבשורות הגנוסטיות, היה הרצון לדכא את הנשים בכנסייה. למרבה האירוניה, דווקא הבשורה על פי תומא – אחת הבשורות הגנוסטיות – היא זו שמבזה נשים. היא מסתיימת באבחנה מעוררת מחלוקת, כביכול מפיו של פטרוס [שמעון כיפא]: "תֵּצֵא נָא מִרְיָם מִתּוֹכֵנוּ, כִּי אֵין נָשִׁים רְאוּיוֹת לַחַיִּים (11). בתגובה, אומר כביכול ישוע לפטרוס שהוא ינחה אותה להפוך לגבר, כדי שגם היא תוכל לבוא אל מלכות השמיים. קרי: נשים הן נחותות. עם אמירות כגון זו, קשה לראות בבשורות הגנוסטיות זעקת קרב למען שחרור האישה.
בניגוד מוחלט לכך, ישוע המתואר בברית החדשה התייחס תמיד לנשים בכבוד ובהערכה. פסוקים מהפכניים כמו זה שלהלן מצויים בברית החדשה בשפע, ושימשו בסיס לקידום מעמד האישה:
"אֵין יְהוּדִי אַף לֹא גּוֹי, אֵין עֶבֶד אַף לֹא בֶּן חוֹרִין, לֹא זָכָר אַף לֹא נְקֵבָה, מִשּׁוּם שֶׁכֻּלְּכֶם אֶחָד בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ" (אגרת שאול אל הגלטים ג' 28).