עדי הראייה
ישוע בחר לחסידיו באנשים מן השורה. הוא בילה בחברתם שלוש שנים, לימד אותם על עצמו והסביר להם את האמת העמוקה ביותר של דבר אלוהים חיים. באותן שלוש שנים, ישוע גם ביצע ניסים רבים, טען טענות נועזות וחי את חייו בדרך הישר. לימים, העלו על הכתב כמה מהשליחים את דבריו ואת עלילותיו של ישוע. ואותן עדויות שאוגדו יחדיו לברית החדשה הוכחו כאמינות מאוד, הרבה יותר מכל מסמך היסטורי עתיק שמתיימר להיות אותנטי (ראוהאם ישוע היה אדם אמתי?)
החוקרים מצאו בברית החדשה אובייקטיביות רבה, ורואים בעדות שמסרו השליחים על חייו ועל פועלו של ישוע מקור מידע אמין לחלוטין. הם דיווחו בכנות על מה שראו ועל מה ששמעו. ההיסטוריון ויל דוראנט כותב:
"חבורת הגברים הזו ממש לא הייתה זו שהייתם בוחרים כדי לשנות את פני העולם. בספרי הבשורה מתואר היטב האופי השונה של כל אחד מהם, ונחשפים גם הפגמים שלהם בכנות רבה."[1]
כשפגשו אותו לראשונה, לאף אחד מהשליחים לא היה מושג מיהו ישוע. ואולם, כששמעו את דבריו העמוקים וראו אותו מחזיר את הראייה לעיוורים או מקים לתחייה את המתים, נזכרו מיד בנבואות המרמזות כי המשיח יהיה אלוהים בכבודו ובעצמו (ישעיהו ט', ה'; מיכה ה', ב'). אלא שאז הם ראו אותו מת על הצלב, וישוע נראה להם מובס וחסר-אונים. כל מחשבה שחלפה במוחם שישוע הוא אלוהים ללא ספק נמוגה על הצלב.
והנה, כעבור שלושה ימים בלבד מאותו אירוע טראומטי, האיש שנראה מנוצח כשמוסמר אל הצלב הופיע פתאום באורח פלא לעיני חסידיו, כשהוא בריא ושלם. והוא אכן קם לתחייה בגופו. הם ראו אותו, הם נגעו בו, הם אכלו בחברתו, והם שמעו אותו מדבר על מעמדו המורם כסמכות העליונה, כמלך היקום. שמעון בר יונה (פטרוס), שהיה גם הוא עד ראייה והתלמיד המקורב ביותר לישוע, כתב:
"אֶלָּא בְּמוֹ עֵינֵינוּ רָאִינוּ אֶת גְּדֻלָּתוֹ: שֶׁכֵּן קִבֵּל יְקָר וְכָבוֹד מֵאֵת אֱלֹהִים הָאָב… אָכֵן נִתְאַשֵּׁר לָנוּ בְּיֶתֶר תֹּקֶף דְּבַר הַנְּבוּאָה…" (אגרת פטרוס השנייה א' 16, 19)
אבל גם אם השליחים חזו בתהילתו של האֵל וקיבלו אישוש לנכונות נבואה, האם זה מוכיח שהם ראו בישוע אלוהים? חוקר הברית החדשה א.ה. מקניל משיב על כך:
"… זמן קצר לאחר שנסתיימו חייו של ישוע, בתחושה קשה של כישלון ושל בושה, התפשטה בקרב הנוצרים כולם – ולא רק אצל אדם אחד פה ושם, אלא בקהילה כולה – האמונה הבלתי-מעורערת שהוא היה אלוהים." [2]
נשאלת השאלה אם השליחים כותבי הברית החדשה אכן האמינו שישוע אלוהים, או שאולי הם ראו בו יצור נברא? אם הם ראו בו אלוהים, האם היה מבחינתם בורא עולם, או שאולי ראו בו ישות אחרת, נחותה יותר? אלו שמתכחשים לאלוהות של ישוע טוענים כי לדברי השליחים עצמם, ישוע היה יצור נברא אך נעלה, ושרק האב עצמו הוא האל הכל יכול. כדי להבהיר מה באמת חשבו השליחים על ישוע, נבחן כעת את דבריהם ונשאל שלוש שאלות:
- האם השליחים והנוצרים הקדומים סגדו לישוע והתפללו אליו כאל אדון?
- האם השליחים לימדו אותנו שישוע הוא בורא העולם מספר בראשית?
- האם השליחים סגדו לישוע כאל סמכות עליונה?
האדון
לאחר שישוע עלה השמיימה, הדהימו השליחים הן את היהודים והן את הרומאים, והכריזו קבל עם ועדה שישוע הוא "האדון". [3] והם עשו את הבלתי-ייאמן, כשסגדו לישוע ואף התפללו אליו כאילו היה אלוהים. סטפנוס התפלל: "אֲדוֹנִי יֵשׁוּעַ, קַבֵּל אֶת רוּחִי!" רגע לפני שנסקל למוות (מעשי השליחים ז' 59).
עד מהרה הצטרפו לסטפנוס מאמינים נוספים, שגם אל מול פני המוות, "יוֹם יוֹם… לֹא חָדְלוּ לְלַמֵּד וּלְבַשֵֹר עַל הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ" (מעשי השליחים ה' 42). השליחים, שרובם מתו מות קדושים, העבירו את הידע שלהם על ישוע לאבות הכנסייה, שנשאו בתורם את המסר אל הדור הבא.
איגנטיוס, תלמידו של יוחנן השליח, כתב על ביאתו השנייה של ישוע: "חפשו אותו שמתעלה על הזמן, שהוא מחוץ לזמן, שהוא בלתי-נראה." במכתב לפוליקרפוס, כותב איגנטיוס "ישוע הוא אלוהים," וגם "התגלמות האלוהים"; ובמכתב לאפסיים הוא כותב: "… אלוהים עצמו הופיע בדמות אדם, לשם ההתחדשות וחיי הנצח" (איגרת איגנטיוס לאפסיים ד' 13).
קלמנטיוס מרומא התייחס אף הוא לאלוהותו של ישוע בשנת 96 לספירה, וכך כתב: "מן הראוי שנראה בישוע אלוהים" (האיגרת השנייה של קלמנטיוס לקורינתיים א' 1).
פוליקרפוס, שהיה גם הוא תלמיד של יוחנן, הובא בפני שופט רומי משום שסגד לישוע כאל אדון. הקהל המשולהב דרש את דמו, אך השופט הרומי תבע מהנאשם להכריז שקיסר לבדו הוא האדון. פוליקרפוס העדיף לעלות על המוקד, ולא להתכחש לישוע אדונו, וכך הגיב:
"שמונים ושש שנה פעלתי בשירות ישוע, והוא מעולם לא עשה לי עוול. כיצד אוכל להתכחש למלכי, אשר הציל אותי?" [4]
ככל שגדלה הכנסייה והתרחבה, החלו הגנוסטיקנים ובני כתות אחרות ללמד שישוע היה יצור נברא, נחות במעמדו מהאב. המחלוקת הגיעה לשיאה במאה הרביעית לספירה, כשאריוס, מטיף פופולרי מלוב, שכנע רבים ממנהיגי הכנסייה שישוע איננו אלוהים במובן המלא של המילה. ואז, בשנת 325 לספירה, במהלך ועידת ניקיאה, נפגשו ראשי הכנסייה כדי לפתור את הסוגייה הסבוכה: האם ישוע הוא הבורא, או שמא נברא [5]. ראשי הכנסייה אישרו נחרצות את אמונתם האיתנה של נוצרים רבים ואת מה שמלמדת אותנו הברית החדשה, שישוע הוא אלוהים [6].
לחץ על הבא כדי להמשיך לקרוא.