האם ישוע כינה את עצמו בשמו של אלוהים?
עוד בתחילת דרכו של ישוע כמטיף, השפיעו מיד הניסים שחולל ותורתו הרדיקלית על המוני אנשים, וההתרגשות סביבו הייתה גדולה. ככל שהפופולריות שלו צברה תאוצה, התעורר גם חשדם של המנהיגים היהודים (הפרושים, הצדוקים והסופרים), שראו בו איום. הם ניסו לחפש דרכים להפיל אותו בפח.
יום אחד ניהל ישוע בבית-המקדש ויכוח עם כמה פרושים, ופתאום אמר להם "אֲנִי אוֹר הָעוֹלָם." קשה לדמיין את הסצנה, שבה נגר נודד מאזור הגליל עומד בפני חבורת אנשי הרוח המשכילים הללו, ואומר להם שהוא אור העולם. הפרושים, מצדם, האמינו כמובן שאלוהים הוא אור העולם, ועל כן ענו לו בכעס:
"אַתָּה מֵעִיד עַל עַצְמְךָ; עֵדוּתְךָ אֵינֶנָּה נֶאֱמָנָה." (החזון על פי יוחנן ח 13)
ישוע המשיך ואמר להם שכבר אלפיים שנה קודם לכן, חזה אברהם את בואו. תשובתם בלתי-נתפסת כמעט:
"עֲדַיִן אֵינְךָ בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה וְאֶת אַבְרָהָם רָאִיתָ?" (יוחנן ח 57)
אלא שאז ישוע זעזע אותם עוד יותר, כשהגה מילים שאיש מעולם לא העז להגות:
"בְּטֶרֶם הֱיוֹת אַבְרָהָם, אֲנִי הוּא." (יוחנן ח 58)
וכך, כמו רעם ביום בהיר, אמר להם הנגר הפשוט וחסר-ההשכלה הזה שהוא קיים מאז ומתמיד. עוד יותר מזה, הוא השתמש במילים אני הוא (אנוכי)[5], השם המקודש שאלוהים מכנה את עצמו! המומחים הללו, שחיו ונשמו את כתבי הקודש, קבעו חד-משמעית שאין אלוהים מלבד יהוה. הם הכירו היטב את דברי האלוהים שנאמרו מפיו של הנביא ישעיהו:
"כִּי-אֲנִי הוּא- לְפָנַי לֹא-נוֹצַר אֵל, וְאַחֲרַי לֹא יִהְיֶה. אָנֹכִי אָנֹכִי, יְהוָה; וְאֵין מִבַּלְעָדַי, מוֹשִׁיעַ." (ישעיהו מ"ג 10)
קל להבין את זעמם של אלו שהבינו כי ישוע מתייחס לעצמו כמו לאלוהים. מאחר שהעונש על חילול הקודש היה סקילה באבנים, מיהרו המנהיגים הזועמים להרים אבנים מתוך כוונה לסקול את ישוע. בשלב זה, ישוע יכול היה לומר: "רגע! לא הבנתם אותי – אני לא יהוה." אבל ישוע לא שינה את עמדתו, על אף סכנת המוות שריחפה מעל לראשו.
ק.ס. לואיס מסביר את זעמם:
"הוא אומר להם… 'מֵאֵת הָאֱלֹהִים יָצָאתִי וּבָאתִי… בְּטֶרֶם הֱיוֹת אַבְרָהָם, אֲנִי הוּא.' והם זוכרים את פירושן של המילים 'אני הוא' [אנוכי] בעברית. זהו שמו של אלוהים, שם שאסור על בני-אנוש, שכל המשתמש בו דינו מוות."[6]
יש שיטענו כי מדובר בתקרית אחת מבודדת, שישוע מעולם לא התכוון לייחס לעצמו את שמו הקדוש של אלוהים. אבל ישוע חוזר ומכנה את עצמו "אני הוא" בכמה וכמה הזדמנויות שונות. תארו לעצמכם את תגובתם למשמע טענותיו הרדיקליות של ישוע:
- "אֲנִי אוֹר הָעוֹלָם." (יוחנן ח 12)
- "אֲנִי הַדֶּרֶךְ וְהָאֱמֶת וְהַחַיִּים. (יוחנן י"ד 6)
- אֵין אִישׁ בָּא אֶל הָאָב אֶלָּא דַּרְכִּי." (יוחנן י"ד 6)
- "אֲנִי הַתְּחִיָּה וְהַחַיִּים" (יוחנן י"א 25)
- "אֲנִי הָרוֹעֶה הַטּוֹב." (יוחנן י' 11)
- "אֲנִי הַשַּׁעַר." (יוחנן י' 9)
- "אֲנִי הַלֶּחֶם הַחַי הַיּוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם." (יוחנן ו' 51)
- ""אֲנִי הַגֶּפֶן הָאֲמִתִּית וְאָבִי הַכּוֹרֵם." (יוחנן ט"ו 1)
- "אֲנִי הָאָלֶף אַף אֲנִי הַתָּו…" (ההתגלות א' 8)
כפי שציין לואיס, ישוע היה נתפס כמטורף עם קבלות, אלמלא נשמעו הדברים מפי האֵל עצמו. אלא שכל אותם ניסים יצירתיים ורחומים שחולל ישוע הפכו אותו לאדם מהימן בעיני שומעיו. ועוד יותר מזה, הם האזינו בהשתאות לתורתו ולדברי החוכמה שלו.
ישוע כינה את עצמו לא פעם גם "בן האדם" או "בן האלוהים." הבה נבחן את משמעותם של השמות הללו עבור הקהל שהאזין לדבריו.
לחץ על הבא כדי להמשיך לקרוא.