האם ישוע הוא בן דמותו של אלוהים?

שעה שישוע הכין את תלמידיו למותו המתקרב על הצלב, ביקש תומא לדעת לאן הוא הולך ומהי הדרך לשם. אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ:

"אֲנִי הַדֶּרֶךְ וְהָאֱמֶת וְהַחַיִּים. אֵין אִישׁ בָּא אֶל הָאָב אֶלָּא דַּרְכִּי. אִלּוּ הִכַּרְתֶּם אוֹתִי גַּם אֶת אָבִי הֱיִיתֶם מַכִּירִים. מֵעַתָּה אַתֶּם מַכִּירִים אוֹתוֹ אַף רְאִיתֶם אוֹתוֹ!" (יוחנן י"ד 5-7)

הם היו מבולבלים. אָמַר לוֹ פִילִיפּוֹס: "אֲדוֹנִי, הַרְאֵה לָנוּ אֶת הָאָב וְדַי לָנוּ." ואז ישוע הותיר את תלמידיו פעורי פה, כשענה:

"יָמִים רַבִּים כָּל כָּךְ אֲנִי עִמָּכֶם וְאֵינְךָ מַכִּיר אוֹתִי, פִילִיפּוֹס? הָרוֹאֶה אוֹתִי רָאָה אֶת הָאָב!"

למעשה, אמר לו ישוע: "פיליפוס, אם אתה רוצה לראות את האב, הסתכל עליי!"
ביוחנן י"ז מגלה לנו ישוע שהאחדות הזו עם האב התקיימה עוד מקדמא דנא, "בְּטֶרֶם הֱיוֹת הָעוֹלָם." לדברי ישוע, מעולם לא היה ולו רגע אחד שלא היה שותף לפארו ולתמציתו של אלוהים.

אבל לא רק אויביו של ישוע נאלמו דום לנוכח דבריו אלה. ג'ון פייפר כותב:

"גם חבריו וגם אויביו של ישוע נדהמו שוב ושוב ממעשיו ומדבריו. הוא היה מהלך ברחוב כאחד האדם, ופתאום מסתובב ואומר משהו כמו, 'בְּטֶרֶם הֱיוֹת אַבְרָהָם, אֲנִי הוּא.' או 'הָרוֹאֶה אוֹתִי רָאָה אֶת הָאָב.' גם כשהואשם בחילול הקודש, ענה בניחותא, 'לְבֶן־הָאָדָם הַסַּמְכוּת לִסְלֹחַ עַל חֲטָאִים עֲלֵי אֲדָמוֹת.' ולמתים אמר בפשטות, 'צֵא הַחוּצָה' או 'קוּם,' והם היו מצייתים. לסערות שבים אמר, 'דֹּם! הֵרָגַע!' ולכיכר לחם אחת הורה להאכיל אלף פיות. וכך קרה מיד."^[11]

מדוע השלים ישוע עם הסגידה?

אין עיקרון בסיסי יותר ליהדות: אלוהים אחד הוא, ורק לו מותר לסגוד. למעשה, הדיבר הראשון מבין העשר אומר:

"לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עַל-פָּנָי." (שמות כ' ג')

החטא הנורא ביותר שיכול לבצע יהודי הוא סגידה לישות אחרת מלבד אלוהים, או הסכמה שאחרים יסגדו לך. לכן, אם ישוע איננו אלוהים, יהיה זה חילול קודש נורא אם יסכים שיסגדו לו. מסיבה זו בדיוק, חשובים כל כך דבריו של תלמידו, תומא.

לאחר שישוע קם לתחייה, סיפרו התלמידים לתומא שהם ראו את האדון חי וקיים. (יוחנן כ' 24-29) תומא, שהיה ספקן מטבעו, לעג להם ואמר שהוא מוכן להאמין רק אם יניח את אצבעותיו על פצעי המסמרים בידיו של ישוע ועל הפצע שנפער בצדו.

כעבור שמונה ימים, ישבו התלמידים יחדיו בבית סגור ומסוגר, כשלפתע נגלה לעיניהם ישוע. אָז אָמַר לְתֹאמָא: "הָבֵא אֶת אֶצְבָּעֲךָ הֵנָּה וּרְאֵה אֶת יָדַי; הוֹשֵׁט אֶת יָדְךָ וְשִׂים אוֹתָהּ בְּצִדִּי…"

תומא לא נזקק להוכחות נוספות. הוא האמין מיד, וקרא אל ישוע:

"אֲדוֹנִי וֵאלֹהַי!"

הוא יכול היה להסתפק בקריאה "אדוני." אבל לא, הוא קרא לישוע "אלוהי," כי הוא סגד לו. אם ישוע לא היה אלוהים, אין ספק שהיה נוזף בתומא בו במקום. אך במקום לנזוף בו על שסגד לו כאֵל, אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ:

"מִפְּנֵי שֶׁרָאִיתָ אוֹתִי הֶאֱמַנְתָּ. אַשְׁרֵי אֵלֶּה שֶׁאֵינָם רוֹאִים וְעִם זֹאת מַאֲמִינִים."

ישוע הסכים שיסגדו לו בתשעה מקרים מתועדים היטב. בהקשר זה של האמונה היהודית, ההשלמה של ישוע עם הסגידה אומרת הרבה על הטענות שלו לאלוהות. אבל רק אחרי שישוע עלה לשמיים הבינו חסידיו את מלוא המשמעות. לפני שישוע עלה לשמיים, הוא ביקש מתלמידיו: "… עֲשׂוּ אֶת כָּל הַגּוֹיִים לְתַלְמִידִים, הַטְבִּילוּ אוֹתָם לְשֵׁם הָאָב וְהַבֵּן וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ" (מתי כ"ח 19), ובכך מיקם את רוח הקודש ואת עצמו במעמד שווה לזה של האב.^[12]

לחץ על הבא כדי להמשיך לקרוא.