המבקרים הקדומים

כבר במאה הראשונה, רק כמה עשרות שנים לאחר מותו של ישוע, החלה לצמוח גרסה מתונה יחסית של הפילוסופיה הגנוסטית. השליחים התאמצו רבות – גם בדרשותיהם וגם בכתביהם – להוקיע את האמונות הללו, שהיו ההפך הגמור מתורתו של ישוע, שאותה הכירו ממקור ראשון.

שימו לב, לדוגמה, מה כתב יוחנן כותב הבשורה, בשלהי המאה הראשונה:

"מִי הוּא דּוֹבֵר שֶׁקֶר בִּלְתִּי אִם הַכּוֹפֵר בְּכָךְ שֶׁיֵּשׁוּעַ הוּא הַמָּשִׁיחַ? זֶה הוּא צוֹרֵר הַמָּשִׁיחַ, הַכּוֹפֵר בָּאָב וּבַבֵּן." (אגרת יוחנן הראשונה ב' 22)

בעקבות השליחים, החליטו פה אחד גם אבות הכנסייה להוקיע את הגנוסטיקה ככת. אב הכנסייה אירנאוס, שחי וכתב 140 שנה לפני ועידת ניקיאה, מאשר שהכנסייה הוקיעה את הגנוסטיקנים וראתה בהם כופרים. כמו כן, הוא דוחה את 'הבשורות' שלהם. ועם זאת, על ארבע הבשורות שבברית החדשה הוא כותב: "לא ייתכן שמספרן של הבשורות גדול יותר, וגם לא קטן יותר, מכפי שהוא."[2]

התיאולוג הנוצרי אוריגנס כתב את הדברים שלהלן בתחילת המאה השלישית, מעל מאה שנה לפני ועידת ניקיאה:

אני מכיר בשורה מסוימת שנקראת "הבשורה על פי תומא", אחת בשם "הבשורה על פי מתיאס" ועוד רבות אחרות שקראנו – מחשש שניחשב בורים ועמי ארצות, בידי אלו שרואים בהם מעיינות של ידע טמיר, רק משום שקראו בהן.

ואולם, מתוך כל אלה אישרנו אך ורק את מה שקיבלה הכנסייה, כלומר רק אותן ארבע בשורות ואין בלתן.[3]

סופרי המסתורין

הבשורות הגנוסטיות, רובן ככולן, נקראות על שמה של דמות אמתית מהברית החדשה: הבשורה על פי פיליפוס, הבשורה על פי פטרוס, הבשורה על פי מרים וכן הלאה. אבל האם אכן חיברו אותם האנשים ששמותיהם מתנוססים עליהם? בואו נבדוק.

הבשורות הגנוסטיות מתוארכות לשנים 300-110 לספירה, ואין אף מלומד ראוי לשמו שמאמין כי נכתבו בידי אלו שהעניקו להם את שמותיהם. בספרו המקיף של ג'יימס מ. רובינסון, The Nag Hammadi Library, אנחנו מגלים שהבשורות הגנוסטיות נכתבו בידי "סופרים אלמונים, וברובם גם לא קשורים."[4]

חוקר הביבלייה נורמן גייסלר כותב: "הכתבים הגנוסטיים לא נכתבו בידי השליחים, הם נכתבו במאה השנייה (ומאוחר מזה), בידי אנשים שהתחזו לבעלי סמכות כדי לקדם את תורתם. היום היינו קוראים לזה הונאה או זיוף."[5]

לחץ על הבא כדי להמשיך לקרוא.