מבראשית

עוד משחר הציביליזציה, נהג האדם לצפות בפליאה בכוכבים, לתהות מהם וכיצד הם נוצרו. אף שבלילה בהיר יכולה העין הבלתי-מזוינת לראות רק 6000 כוכבים, האבל ושאר טלסקופים רבי-עוצמה מוכיחים שיש טריליוני כוכבים המקובצים יחדיו בכמאה מיליארד גלקסיות. השמש שלנו היא כגרגר של חול בין חופי העולם.

ועם זאת, עד למאה הקודמת, האמינו רוב רובם של המדענים שגלקסיית שביל החלב שלנו היא היקום כולו, ושיש בו כמאה מיליון כוכבים בלבד.

רוב המדענים האמינו שליקום שלנו לא היתה התחלה. הם האמינו שהחומר, המרחב והאנרגיה קיימים מאז ומתמיד.

אבל בתחילת המאה הקודמת, גילה האסטרונום אדווין האבל שהיקום מתרחב. הוא התחקה לאחור אחר התהליך, ביצע חישובים מתמטיים והגיע למסקנה שלכל דבר ביקום כולו יש התחלה, גם לחומר, לאנרגיה, למרחב ואפילו לזמן עצמו.

גלי ההלם הרעידו את הקהילייה המדעית. מדענים רבים, בהם גם איינשטיין בכבודו ובעצמו, הגיבו בצורה שלילית. במה שכינה לימים " המבוכה הגדולה של חיי ," שיחק איינשטיין עם המשוואות כדי להימנע מאותה מסקנה שיש ליקום התחלה. [3]

יריבה המר ביותר של תיאורית ההתחלה של היקום היה האסטרונום הבריטי סר פרד הויל, שכינה בעוקצנות את אירוע הבריאה "המפץ הגדול." הוא החזיק בעקשנות בתיאוריה שלו שהיקום קיים מאז ומתמיד. וכמוהו נהגו גם איינשטיין ומדענים אחרים, עד שהראיות הפכו למכריעות. כי לתיאורית ההתחלה יש השלכות שהן בגדר "הפיל שבחדר", שמשהו או מישהו מעבר למחקר המדעי הוא שהתחיל את הכול.

לבסוף, ב-1992, הוכיחו ניסויים של הלוויין קובי שליקום אכן היתה התחלה, ושזו התרחשה במפץ אדיר של אור ושל אנרגיה. [4] היו מדענים שכינו זאת רגע הבריאה, אך רובם העדיפו לכנות את האירוע הזה "המפץ הגדול."

האסטרונום רוברט ג'סטרו מנסה לעזור לנו לדמיין איך זה קרה. " התמונה מזכירה פיצוץ של פצצת מימן קוסמית . הרגע שבו התרחש הפיצוץ הקוסמי הזה ציין את לידתו של היקום ." [5]

לחץ על הבא כדי להמשיך לקרוא.