איזה מן אלוהים?

עבור רבים, ישוע רק טען שהוא חלק מאלוהים. אבל הרעיון שכולנו חלק מאלוהים, ושבכל אחד מאיתנו ישנו גרעין של אלוהות, פשוט אינו מספק כהסבר למילותיו ולמעשיו של ישוע. מחשבות שכאלה הן רביזיוניסטיות וזרות לתורתו, זרות לאמונות שעליהן הכריז במו פיו, וזרות לפרשנות שהעניקו חסידיו לתורתו.

ישוע ייחס לעצמו אלוהות, אך את אותה אלוהות כפי שנתפסה בעיני היהודים וכפי שתוארה בכתבי הקודש, לא את אותה אלוהות כפי שהבינו אותה חסידי העידן החדש. ישוע ועדת מאמיניו לא גדלו על מלחמת הכוכבים, וכשדיברו על אלוהים, הם לא התכוונו לכוחות קוסמיים. תהיה זו התייחסות שגויה להיסטוריה להגדיר מחדש את כוונתו של ישוע כשדיבר על מושג האלוהות.

לואיס מסביר:

הרשו לי להבהיר. אצל פנתיאיסטים, כמו ההודים, כל אחד יכול לטעון שהוא חלק מאלוהים, או שהוא ואלוהים אחד הם… אבל האיש הזה היה יהודי, ולא ייתכן שזו הייתה כוונתו. כי האֵל, בשפתם של היהודים, היה ישות שקיימת מחוץ לעולם הגשמי, שבראה את העולם והייתה שונה לגמרי מכל דבר אחר. רק כשתפנימו זאת, תרדו לסוף דעתו של האיש הזה ותבינו שהייתה זו אמירה בלתי-נתפסת שמעולם לא עלתה על דל שפתיו של בן אנוש אחר.[19]

בוודאי, ישנם רבים שמסכימים כי ישוע היה מורה דגול, אך מתקשים לקרוא לו אלוהים. כדאיסט, כבר ראינו שתומס ג'פרסון לא התקשה לקבל את תורתו של ישוע בענייני מוסר, אף שהתכחש לאלוהותו.[20] אך כפי שכבר אמרנו, ועוד נחזור לנושא גם בהמשך, אם ישוע לא היה מי שטען שהוא, סימן שעלינו לבחון אפשרויות חלופיות, ואף אחת לא תוביל אותנו למסקנה שהוא היה מורה רוחני דגול. לדברי לואיס: "אני מנסה למנוע מאחרים לומר את השטות שרבים נוהגים לומר עליו: 'אני מוכן לקבל את ישוע כמורה רוחני דגול, אבל אינני יכול לקבל את טענתו שהוא האלוהים.' זה הדבר היחיד שלעולם לא נוכל לומר."[21]

בחיפוש שלו אחר האמת, לואיס ידע שלא יוכל להחזיק במקל משני הקצוות בכל מה שקשור לישוע ולזהותו: ישוע דיבר אמת – והוא האֵל בהתגלמותו האנושית – או שהוא שיקר. ואם הוא שיקר, לא ייתכן שהוא היה מורה רוחני דגול. אם אכן שיקר, הוא עשה זאת בכוונה תחילה, או שהיה מטורף עם תסביך אלוהות.

לחץ על הבא כדי להמשיך לקרוא.