האם ייתכן שישוע שיקר?
גם מבקריו החריפים ביותר של ישוע מעולם לא קראו לו שקרן. התווית הזו ודאי אינה עולה בקנה אחד עם ניקיון כפיו ועם תורת המוסר שלו. אבל אם ישוע אכן לא היה מי שטען שהיה, חובה עלינו להביא בחשבון את האפשרות שהוא הוליך שולל את כולם בכוונה תחילה.
את אחת היצירות הפוליטיות המפורסמות והמשפיעות ביותר בכל הזמנים כתב ניקולו מקיאוולי ב-1532. בספרו הקלאסי, הנסיך, רומם מקיאוולי את העוצמה, ההצלחה, התדמית והיעילות הרבה מעל ערכים כמו נאמנות, אמונה וכנות. לדבריו, מותר לשקר שכן המטרה הפוליטית מקדשת את האמצעים.
הייתכן שישוע ביסס את כל תורתו על שקר, רק כדי לזכות בכוח, בתהילה או בהצלחה? למעשה, מתנגדיו היהודים של ישוע ניסו כל העת לחשוף אותו כרמאי וכשקרן. הם המטירו עליו שאלות, בתקווה שייכשל בלשונו ויסתור את עצמו. אבל ישוע ענה להם תמיד בעקביות מעוררת פליאה.
השאלה שעומדת בפנינו כעת היא זו: מה היה המניע של ישוע לחיות כל חייו בשקר? הוא לימד אחרים שאלוהים מתנגד לצביעות ולשקרים, ובוודאי לא עשה זאת כדי להשביע את רצונו של האב. מן הסתם לא עשה זאת גם למען חסידיו, שהרי כולם פרט לאחד העדיפו למות מות קדושים ולא לכפור באלוהותו (ראו "האם האמינו השליחים שישוע הוא אלוהים?"). וכך, נשארים לנו רק שני הסברים אפשריים, כל אחד בעייתי בפני עצמו.
לחץ על הבא כדי להמשיך לקרוא.