מורשת

אם ישוע לא שיקר למען התועלת האישית שלו, אולי המציא את טענותיו הרדיקליות על מנת להנציח את מורשתו. אבל עצם הרעיון שיעונה וימוסמר על צלב עד שתפרח נשמתו ודאי היה מרתיע כל כוכב עליון, גם את הנלהב ביותר.

והנה לכם עוד נקודה מטרידה. אם ישוע היה מתנער מטענותיו שהוא בן האלוהים, הוא לא היה מורשע מלכתחילה. כי הרי טענת האלוהות שלו וסירובו לחזור בו מדבריו הם שהובילו לצליבה.

אם ישוע שיקר כדי להגביר את אמינותו ולהותיר חותם היסטורי, יהיה עלינו לנסות ולהסביר כיצד חזה מראש בנו של נגר מכפר עני קטן בממלכת יהודה את שרשרת האירועים שהפכה אותו לאחד השמות המפורסמים בעולם. מנין ידע שהמסר שלו ישרוד? חסידיו של ישוע נפוצו לכל עבר, ופטרוס אף התכחש לו. זה לא נשמע כמו מתכון מנצח לקידומה של מורשת דתית.

האם ההיסטוריונים מאמינים שישוע שיקר? מלומדים רבים חקרו את מילותיו ואת חייו של ישוע, בניסיון לברר אם יש ראיות כלשהו לפגם באופיו המוסרי. לאמתו של דבר, גם הספקנים הנחושים ביותר עומדים נפעמים אל מול ניקיון כפיו של ישוע והמוסר הנעלה שלו.

לדברי ההיסטוריון פיליפ שף, אין בהיסטוריה הדתית או החילונית שום עדות לכך שישוע שיקר אי-פעם. כך כתב שף: "איך יכול אדם בר-דעת להעלות בדעתו שאישיות נקלית, אנוכית ונכלולית תמציא ואף תדבק בעקביות רבה, למן ההתחלה ועד הסוף, בדמות האצילית והטהורה ביותר שידעה ההיסטוריה, ויעשה זאת באופן המושלם והמציאותי ביותר?"[23]

אם נבחר באפשרות שישוע שיקר, יהיה משול הדבר לשחייה נגד הזרם האדיר של תורת ישוע, של כל מה שחי ומת למענו. רוב ההיסטוריונים מסכימים שאין בזה שום היגיון. אבל אם נתכחש לטענותיו של ישוע, יהיה עלינו להציג הסבר. ואם טענותיו של ישוע אינן נכונות, אבל הוא לא שיקר, האפשרות היחידה שנשארה היא ששגה בדמיונות.

לחץ על הבא כדי להמשיך לקרוא.