מבחן הראיות הפנימיות
כמו בלשים טובים, ההיסטוריונים מאמתים אמינות של טקסט תוך חיפוש אחר רמזים פנימיים. רמזים שכאלה חושפים את מניעי המחברים ואת נכונותם לגלות פרטים ושאר מאפיינים שניתן לאמת. ראיות המפתח הפנימיות שבהן משתמשים החוקרים כדי לבחון אותנטיות הן:
- עקביות בדיווחים של עדי ראייה
- פרטי שמות, מקומות ואירועים
- מכתבים לאנשים פרטיים או לקבוצות קטנות
- מאפיינים שמביכים את המחברים
- קיומם של חומרים לא מועילים ולא רלוונטיים
- מחסור בחומרים רלוונטיים[14]
בואו ניקח לדוגמה את הסרט אורות ליל שישי. הסרט מבוסס לכאורה על אירועים היסטוריים, אך כמו עיבודים כה רבים לקולנוע שנוטלים לעצמם חירות יצירתית, אתם כל הזמן תוהים: "האם זה באמת מה שקרה?" אם כן, איך תקבעו את אמינותו ההיסטורית של הסרט?
רמז אחד הוא קיומם של חומרים לא רלוונטיים. בואו נאמר שבאמצע הסרט, בלי שום סיבה נראית לעין, המאמן מקבל שיחת טלפון שמודיעה לו כי אמו חלתה בסרטן המוח. לסצינה זו אין שום קשר לעלילה, והנושא לא מוזכר שוב בהמשך. הסיבה היחידה לקיומה של עובדה כל כך לא רלוונטית יכולה להיות שזה אכן קרה, והבמאי ביקש ליצור סרט מדויק מבחינה היסטורית.
ונעבור לדוגמה נוספת, גם היא מאותו הסרט. התפתחות העלילה והדרמה גורמת לצופים לייחל שקבוצת הפנתרים תזכה באליפות הארצית. אך הקבוצה מפסידה. זה ודאי לא מועיל לאפקט הדרמטי, אבל אנחנו מבינים מיד שכך זה מתואר משום שהפנתרים אכן הפסידו במשחק. קיומם של חומרים לא מועילים הוא רמז נוסף לדיוק היסטורי.
ולבסוף, השימוש בשמות אמתיים של עיירות ובנקודות ציון מוכרות כמו אצטדיון האסטרודום ביוסטון מסייע עלינו להאמין לסיפור בזכות אותם מאפיינים אותנטיים שקל מאוד לאמת או להזים.
אלו רק כמה דוגמאות לשימוש ברמזים פנימיים כדי להסיק אם מסמך היסטורי כזה או אחר מהימן או לא. הבה נביט בקצרה בראיות הפנימיות לאמינותה ההיסטורית של הברית ה חדשה.
לחץ על הבא כדי להמשיך לקרוא.