שודדי קברים?
מוריסון המשיך לחקור, ופנה לבחון את מניעיהם של חסידי ישוע. אולי כל סיפור התחייה היה קשור למעשה לשודדי קברים. אבל אם כך הדבר, איך אפשר להסביר את הופעתו המתועדת של ישוע, לאחר שקם לתחייה? בספרו A History of the Jews, כתב ההיסטוריון פול ג'ונסון: "לא נסיבות המוות הן שחשובות; מה שחשוב הוא שקבוצת אנשים גדלה והולכת האמינה בעקשנות שהוא קם לתחייה."[25]
הקבר אכן היה ריק. אבל לא רק היעדרה של גופה הצית את דמיונם של חסידי ישוע (בטח לא אם הם עצמם גנבו את הגופה). כנראה שקרה אירוע יוצא דופן, אם חסידיו של ישוע הפסיקו להתאבל, הפסיקו להסתתר והחלו לטעון ללא מורא שהם ראו את ישוע חי וקיים.
כל אחד מעדי הראייה דיווח שישוע נגלה פתאום לעיני חסידיו, בראש ובראשונה לעיני הנשים. מוריסון תהה: אם אכן הייתה כאן הונאה, מדוע טרחו להציב נשים במרכז העלילה? במאה הראשונה לספירה, נשים היו משוללות זכויות ומעמד. כדי שהסיפור יזכה לתהודה, טען מוריסון, עדיף היה להציג גברים – ולא נשים – כדמויות הראשונות שראו את ישוע חי. ובכל זאת, דווקא נשים הן שנוגעות בישוע, משוחחות עמו ומגלות לראשונה שהקבר ריק.
כעבור זמן מה, כך על פי עדי ראייה, זכו כל חסידיו של ישוע לראות אותו בעשר הזדמנויות שונות ויותר. לדבריהם, הוא הראה להם את ידיו ואת כפות רגליו, וביקש מהם לגעת בו. על פי הדיווחים, הוא גם אכל איתם, ובמקרה אחר אף נגלה בחיים לעיניהם של מעל 500 מחסידיו.
המשפטן ג'ון ווריק מונטגומרי כתב: "בשנת 56 לספירה [כתב פאולוס הקדוש]: 'אַחֲרֵי כֵן נִרְאָה בְּבַת אַחַת אֶל יוֹתֵר מֵחֲמֵשׁ מֵאוֹת אַחִים, אֲשֶׁר רֻבָּם עוֹדָם בַּחַיִּים וּמִקְצָתָם מֵתִים' (אגרת שאול הראשונה אל הקורינתים, ט"ו 6). קשה מאוד להאמין שהנוצרים הקדומים בדו מלבם סיפור שכזה, ולאחר מכן אף הפיצו אותו בציבור שיכול היה להפריך את דבריהם בקלות רבה, אם רק היה מציג את גופתו של ישוע."[26]
גם חוקרי הביבליה גייסלר וטורק מסכימים עמו. "אם סיפור התחייה לא קרה, מדוע סיפק פאולוס הקדוש רשימה מפורטת כל כך של עדי ראייה? הוא ודאי היה מאבד כל אמינות אצל קוראיו הקורינתיים, לו שיקר במצח נחושה."[27]
פאולוס סיפר לקהל רב בקיסריה מדוע הוא ושאר המאמינים משוכנעים שישוע חי וקיים:
'וְאָנוּ עֵדִים עַל כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה בְּאֶרֶץ הַיְּהוּדִים וּבִירוּשָׁלַיִם; הוּא אֲשֶׁר גַּם הֲרָגוּהוּ בְּהוֹקָעָה עַל עֵץ. אוֹתוֹ הֵקִים הָאֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וְנָתַן לוֹ לְהֵרָאוֹת… לָנוּ אֲשֶׁר אָכַלְנוּ וְשָׁתִינוּ אִתּוֹ אַחֲרֵי קוּמוֹ מִן הַמֵּתִים' (מעשי השליחים, י' 41-39).
חוקר הביבליה הבריטי מייקל גרין ציין: "התגלויותיו של ישוע מתועדות לא פחות מכל אירוע אחר בעת העתיקה… אין שום סיבה הגיונית לפקפק בהן."[28]
התקווה נגוזה. רומא והמנהיגים היהודים ניצחו – כך נדמה.