האם הבשורה על פי בר-נבא היא עדות ראייה?
"הכתובים הסודיים" שנתגלו בטורקיה אמורים להיות עותק בן 1500 שנה. אם זה נכון, הטקסט נכתב 500-400 שנה לאחר מותו של ישוע, שנים רבות לאחר מותם של כל עדי הראייה. אך כיוון שמדובר בהעתק, בהחלט ייתכן שהטקסט המקורי נכתב כבר במאה הראשונה לספירה. על מנת לבדוק זאת, עלינו לבחון את התיעוד ההיסטורי, נוצרי ומוסלמי גם יחד.
יש רק שני כתבי-יד עתיקים של הבשורה על פי בר-נבא, פרט לזה שנתגלה בטורקיה: עותק איטלקי מהמאות ה-16-15, ועותק ספרדי מאותה תקופה שאבד מזמן.[9] כתב-היד שנתגלה בטורקיה נכתב בארמית. אף אחד משלושת העותקים הללו אינו כתוב ביוונית, שפתם של בר-נבא והשליחים.
טקסט בשם "הבשורה על פי בר-נבא" נזכר בשתי רשימות של ספרים חיצוניים מימי הנצרות הקדומה, האחת מהמאה החמישית והשנייה מהמאה השביעית. אם הן אכן מתייחסות לאותה בשורה, היא נכתבה 500-400 שנה אחרי ישוע, או מוקדם יותר, ובכל זאת כמה מאות שנים אחרי המאה הראשונה לספירה.
מעשי בר–נבא הוא ספר חיצוני מהמאה החמישית שיועד לכנסייה בקפריסין, ויש המבלבלים בינו לבין הבשורה על פי בר-נבא.
הטקסט היחיד מהמאה הראשונה שמיוחס לשליח בר-נבא נקרא אגרת בר–נבא, והוא ספר חיצוני שאינו כלול בברית החדשה. האגרת מהמאה הראשונה מספרת על ישוע, האדון שנצלב וקם לתחייה. החוקרים מאמינים שבר-נבא כתב אותה בשנים 90-70 לספירה.
אבל אם בר-נבא כתב על ישוע האדון באגרת מהמאה הראשונה, מדוע כתב על ישוע שהוא נביא בלבד ותו לא בבשורה המיוחסת לו? מדוע חיבר שני טקסטים מנוגדים כל כך?
אגרת בר–נבא מקובלת על החוקרים כתיעוד אותנטי מהמאה הראשונה של ישוע, כזה שעולה בקנה אחד עם הברית החדשה. הבשורה על פי בר-נבא, לעומת זאת, היא ספר אחר לגמרי, עם ציר זמן שונה לחלוטין.
הראיות הבאות מעידות על כך שהבשורה על פי בר-נבא לא קיבלה הכרה מצד המוסלמים או הנוצרים הקדומים כבשורה אותנטית מהמאה הראשונה:[6]
- אין אף מחבר מוסלמי שמזכיר אותה עד המאות ה-16-15.
- אין אף מחבר נוצרי שמזכיר אותה מהמאה הראשונה ועד המאה ה-15.
- האזכור הקדום ביותר שלה הוא מהמאה החמישית, אבל גם הוא מוטל בספק.
- נזכרות בה עובדות היסטוריות שלא היו ידועות אלא רק כעבור מאות שנים[7]