ההיסטוריונים הרומיים: ההיסטוריונים של רומי תיעדו בעיקר אישים ואירועים חשובים שנגעו לאימפריה. מאחר שלישוע לא נודעה אז שום חשיבות בזירה הפוליטית או הצבאית, יש מעט מאוד אזכורים שלו בספרי ההיסטוריה של רומי. ואולם שניים מחשובי ההיסטוריונים הרומיים – טאקיטוס וסווטוניוס – דווקא כן הזכירו את ישוע וראו בו אדם אמתי.

טאקיטוס (120-55 לספירה), גדול ההיסטוריונים הקדומים של רומא, כתב על כריסטוס שחי בתקופת שלטונו של הקיסר טיבריוס, "סבל מידו של פונטיוס פילטוס, ותורתו אף התפשטה עד לרומא; והנוצרים נחשבו פושעים ועונו בכל מיני דרכים, כולל צליבה."[18]

סווטוניוס (130-69 לספירה) כתב על "כרסטוס" שהיה מסית. רוב החוקרים מאמינים שהוא מתייחס לישוע. סווטוניוס הזכיר גם נוצרים שנרדפו בידי הקיסר נירון בשנת 64 לספירה.[19]

אנשי ממשל רומיים:  הנוצרים נתפסו כאויבי האימפריה, משום שסגדו אך ורק לאדונם ישוע, וסירבו לסגוד לקיסר. אנשי הממשל שלהלן, בהם גם שני קיסרים, כתבו מכתבים מנקודת מבט זו, והזכירו בהם את ישוע ואת הנוצרים הקדומים.[20]

פליניוס הצעיר היה שופט בימי שלטונו של הקיסר טריאנוס. בשנת 112 לספירה, כתב פליניוס לקיסר על ניסיונותיו לאלץ נוצרים להתכחש לישוע, לאחר ש"סגדו לו כאילו היה אל." הקיסר טריאנוס (117-56 לספירה) מזכיר גם הוא בכמה מכתבים את ישוע ואת הנוצרים הקדומים. הקיסר אדריאנוס (136-76 לספירה) כתב על הנוצרים שהם חסידיו של ישוע.

מקורות פגאניים:  גם כמה כותבים פגאניים קדומים מזכירים את ישוע או את הנוצרים, עוד לפני סיומה של המאה השנייה לספירה. עם אלה נמנים גם תאלוס, פלגון מטראלס, מארה בר-סרפיון ולוקיאנוס מסמוסאטה.[21] תאלוס הזכיר את ישוע בכתבים שחיבר בשנת 52 לספירה, כעשרים שנה בלבד לאחר הצליבה.

בסך הכול, יש תשעה מחברים לא-נוצריים מהעת העתיקה שמזכירים את ישוע כאדם אמתי, עד 150 שנה לאחר מותו. מעניין לציין כי זה גם מספרם של המחברים שמזכירים בכתביהם את הקיסר הרומי טיבריוס, שכיהן בתקופת חייו של ישוע. אם נביא בחשבון את כל המקורות הנוצריים והלא-נוצריים, יש ארבעים ושניים מחברים שמזכירים את ישוע, לעומת עשרה בלבד שמזכירים את טיבריוס.[22]

לחץ על הבא כדי להמשיך לקרוא.