פער הזמן

אבל לא רק למספרם של כתבי-היד יש חשיבות רבה, משמעותי לא פחות גם פער הזמן שבין כתיבת המסמך המקורי להעתקתו. לאורך אלף שנים של העתקה חוזרת ונשנית, קשה מאוד לומר כיצד יתפתח וישתנה הטקסט – אבל לאורך מאה שנים בלבד, זה כבר סיפור אחר.

המבקר הגרמני פרדיננד כריסטיאן באואר (1860-1792) טען בעבר שהבשורה על פי יוחנן לא נכתבה אלא בסביבות 160 לספירה; ועל כן, לא ייתכן שיוחנן השליח הוא שכתב אותה. אם זה נכון, יש בכך לא רק כדי לערער על כתביו של יוחנן, אלא גם להטיל ספק בברית החדשה כולה. ואולם כשנתגלה במצרים מטמון של פיסות פפירוס מספרי הברית החדשה, הייתה בהן גם פיסה מהבשורה על פי יוחנן (וליתר דיוק: P52, הבשורה על פי יוחנן י"ח 33-31), שתוארכה לסביבות 25 שנה לאחר שיוחנן כתב את המקור.

מצגר מסביר: "ממש כמו רובינסון קרוזו, שראה רק טביעת רגל אחת בחול והגיע למסקנה שבאי נמצא בן-אנוש נוסף, המהלך על שתיים, כך מוכיחה גם P52 [המספר שניתן לפיסת הפפירוס] את קיומה ואת תפוצתה של הבשורה הרביעית במחצית הראשונה של המאה השנייה, בעיירה קטנה לשפת הנילוס, הרחק ממקום חיבורה המסורתי של הבשורה (אפסוס שבאסיה הקטנה)[10]." ממצא אחר ממצא, חשפה הארכיאולוגיה עותקים של חלקים נרחבים מהברית החדשה, שנכתבו עד 150 שנה מאז הכתבים המקוריים.[11]

בין רוב כתבי-היד המקוריים מהעת העתיקה לעותקים מאוחרים יותר יש פער זמן של 400 עד 1400 שנה. הפואטיקה של אריסטו, לדוגמה, נכתבה בסביבות 343 לפנה"ס, אך העותק הקדום ביותר שלה מתוארך לשנת 1100 לספירה, ונותרו היום רק חמישה עותקים מכתב-היד. ובכל זאת, איש אינו יוצא לחקור את אריסטו ההיסטורי, וגם לא טוען שהוא היה בעצם כבאי ולא פילוסוף.

למעשה, קיים עותק כמעט שלם של הביבלייה, שנקרא קודקס ותיקנוס, ושנכתב רק 300-250 שנה לאחר כתבי-היד המקוריים של השליחים. העותק הקדום והשלם ביותר של הברית החדשה שמוכר לנו היום, ושכתוב כולו באותיות גדולות, הוא קודקס סינאיטיקוס, שמוצג היום במוזיאון הבריטי.

כמו קודקס ותיקנוס, גם הוא נכתב במאה הרביעית. ותיקנוס וסינאיטיקוס, שהועתקו עוד בימי הנצרות הקדומה, דומים לכתבי-יד נוספים של הביבלייה בכך שהם שונים זה מזה רק בכמה פרטים מזעריים, ועל כן מספקים לנו תמונה טובה של הכתוב בכתבי-היד המקוריים.

אפילו חוקר ספקן כמו ג'ון א.ת. רובינסון מודה: "עושרם של כתבי-היד, ומעל הכול גם פרק הזמן הקצר יחסית שבין כתיבת המקור לעותקים הקדומים ביותר שבנמצא, הופכים [את הברית החדשה] לטקסט השמור והמוסמך ביותר מכל כתב-יד עתיק בעולם."[12] ג'ון ווריק מונטגומרי, מרצה למשפטים, מוסיף ומאשר: "לנהוג בספקנות כלפי הטקסט הקיים של ספרי הברית החדשה כמוהו כזלזול בכל כתבי-היד הקלאסיים, שהרי אין אף מסמך אחר מהעת העתיקה שזוכה לגושפנקה ביבליוגרפית כמו הברית חדשה."[13]

וזו בדיוק הנקודה: אם עותקי הברית החדשה נוצרו והופצו סמוך כל כך לאירועים האמתיים, יש להניח שהם מספקים תיעוד מדויק של חיי ישוע. ואולם ראיות חיצוניות אינן הדרך היחידה לענות על שאלת האמינות: חוקרים רבים משתמשים גם במבחן הראיות הפנימיות כדי לפתור את השאלה.

לחץ על הבא כדי להמשיך לקרוא.