בנושא של קבר ריק

תעלומת הקבר הריק אין אף היסטוריון רציני שמפקפק בעובדה שישוע אכן היה מת כשגופתו הורדה מהצלב. ואולם רבים תוהים איך בדיוק נעלמה גופתו של ישוע מהקבר. העיתונאי האנגלי ד"ר פרנק מוריסון סבר בתחילה שהתחייה הייתה רק מיתוס או מתיחה, והחל לחקור בנושא כדי לכתוב ספר ולהפריך את הסיפור.[21] הספר זכה לתהילה, אך מסיבה שונה לגמרי מכוונתו המקורית של הסופר.

מוריסון החל בניסיון לחקור את תעלומת הקבר הריק. חלקת הקבר הייתה שייכת ליוסף הרמתי, שהיה חבר בסנהדרין. בארץ ישראל של אותם ימים, חבר בסנהדרין היה מקביל לכוכב רוק; כולם ידעו מיהם חברי הסנהדרין. יוסף היה מן הסתם אדם אמתי; אחרת, המנהיגים היהודים היו חושפים את הכול כהונאה, בניסיון להפריך את סיפור התחייה. חלקת הקבר של יוסף בוודאי נמצאה במיקום מרכזי וקל לזיהוי, כך שכל טענה שגופתו של ישוע "אבדה בבית הקברות" פשוט חסרת בסיס.

מוריסון תהה מדוע אויביו של ישוע אפשרו לאותו "מיתוס של הקבר הריק" להתפתח אם לא היה בו גרעין של אמת. גילוי גופתו של ישוע היה שם מיד קץ לכל הסיפור.

ומבחינה היסטורית ידוע לנו שאויביו של ישוע האשימו את חסידיו בגניבת גופתו, האשמה שמצביעה על אמת המקובלת על כולם: הקבר אכן היה ריק.

ד"ר פול ל. מאייר, מרצה להיסטוריה של העת העתיקה באוניברסיטת וסטרן מישיגן, קבע באורח דומה: "אם נשקול את כלל הראיות בקפדנות ובלי משוא פנים, יהיה זה מוצדק… להסיק ולומר כי הקבר שבו הונחה גופתו של ישוע אכן היה ריק בבוקרו של חג הפסחא הראשון. עד כה לא נתגלתה ולו פיסת ראייה אחת… שתסתור את הקביעה הזאת."[22]

המנהיגים היהודים היו המומים. הם האשימו את חסידיו של ישוע בגניבת גופתו. אבל הרומאים הציבו שמירה של 24 שעות ביממה מחוץ לקבר, ואף הקצו לכך יחידה מיומנת היטב (ארבעה עד 16 חיילים). ג'וש מקדואל מציין שהזקיפים לא היו חיילים רגילים. "אם חיילי היחידה כשלו בתפקידם – אם נרדמו, נטשו את עמדתם או מעדו בכל דרך אחרת – ישנם מספר מקורות היסטוריים שמתארים מה בדיוק היה קורה להם. הם היו מופשטים ממדיהם, נשרפים חיים בדליקה שהובערה תוך שימוש במדיהם, או נצלבים עם הראש למטה. יחידת המשמר הרומית הייתה מסורה וממושמעת, וחייליה פחדו מאוד מכישלון."[23]

זו הייתה משימה בלתי אפשרית לחמוק מעיניהם של חיילי המשמר, ועוד יותר מזה להזיז אבן גולל ששקלה שני טונות. ובכל זאת, אבן הגולל הוזזה וגופתו של ישוע נעלמה.

לו הייתה גופתו מתגלה, אין ספק שאויביו של ישוע היו ממהרים לחשוף את התחייה כהונאה גרידא. טום אנדרסון, לשעבר נשיא לשכת עורכי הדין של קליפורניה, סיכם כך את הטיעון:

כשהאירוע מתוקשר כל כך, זה לא נראה לכם הגיוני שלפחות היסטוריון אחד, עד ראייה אחד או מתנגד אחד יצא בהכרזה שהוא ראה את גופתו של ישוע, למען הדורות הבאים?… שתיקתה של ההיסטוריה רועמת ממש בכל מה שקשור לעדויות נגד סיפור התחייה.[24]

וכך, בלי שום גופה לראייה, ועם קבר שלכל הדעות נותר ריק, נאלץ מוריסון להשלים עם העובדה שגופתו של ישוע נעלמה איכשהו מן הקבר.

התקווה נגוזה. רומא והמנהיגים היהודים ניצחו – כך נדמה.