אז מיהו ישוע האמתי?

באותם פסוקים, טוען יוחנן שראה את ישוע במו עיניו. מאוחר יותר, הוא אף מוסיף ואומר שנגע בו, שצעד לצדו בדרכים ושמע אותו מטיף שלוש שנים. הוא מדבר על ישוע כעל ידידו. אבל המחבר של הבשורה על פי בר-נבא אינו מתיימר לטעון טענות שכאלה.

שני הטקסטים שונים זה מזה גם בשאלת תחייתו של ישוע. בבשורה על פי בר-נבא מתואר יהודה איש קריות כמי שמת על הצלב במקום ישוע, בניגוד לכתוב בברית החדשה שיהודה בגד בישוע. שלא כמו המסורת המוסלמית, המכחישה לחלוטין את מותו של ישוע על הצלב ואינה רואה בכך כל צורך, המסורת הנוצרית מבוססת כל כולה על מותו של ישוע כדי לכפר על חטאינו, ועל תחייתו כדי להעניק לנו תקווה לחיי נצח.[4]

שני המסרים הללו אינם יכולים לדור בכפיפה אחת. אבל איך נדע איזה ישוע מבין השניים הוא האמתי?

חוקרים נוהגים להצליב בין כמה וכמה טקסטים כדי לקבוע את אמינותו של כתב-יד, אבל השאלה החשובה ביותר היא האם יש עדות ראייה או לא. במשפט פלילי, עדות ראייה נחשבת תמיד מהימנה יותר מעדותו של אדם שלא ראה את הפשע במו עיניו.

אבל איך נדע איזו מהן היא עדות ראייה – הבשורה על פי יוחנן או הבשורה על פי בר-נבא?

סיבה אחת שבעטיה נוטים החוקרים להאמין ליוחנן היא העובדה שהיסטוריונים קדומים ייחסו לו את כתביו. אבל אם הוא כתב אותם בעצמו, הרי הם נכתבו בימי חייו של יוחנן. אם הראיות מצביעות על כך שהבשורה נכתבה בתחילת המאה השנייה, שנים רבות לאחר מותו, לא ייתכן שהוא עצמו כתב אותה.

על אותו משקל, גם הבשורה על פי בר-נבא נכתבה לאחר מותו, ולא ייתכן שמדובר בתיעוד של עד ראייה. אבל אם נוכל להתחקות אחר כל אחת משתי הבשורות עד למאה הראשונה, תגבר אמינותן עד מאוד. אז מה אומרות לנו הראיות? בואו נתחיל עם הבשורה על פי בר-נבא.