ארכיאולוגיה

חולות הזמן קברו הרבה ממסתרי חייו ופועלו של ישוע, ואלו נחשפים רק בשנים האחרונות.

הממצאים החשובים ביותר הם כנראה מספר כתבי יד עתיקים שנחשפו במאות ה-20-18. בכתבי היד הללו נתעמק באחד העמודים הבאים.

ארכיאולוגים גילו גם מספר אתרים ושרידים שעולים בקנה אחד עם תיאורי ישוע בברית החדשה. מלקולם מאגרידג' היה עיתונאי בריטי שראה בישוע מיתוס בלבד, עד שחזו עיניו בראיות של ממש, בעת צילום כתבה לבי-בי-סי בישראל.

לאחר שדיווח על אותם מקומות שנזכרים בתיאורי ישוע בברית החדשה, כתב מאגרידג', "השתכנעתי שישוע אכן נולד, קיבץ סביבו חסידים ולבסוף נצלב… הבנתי שאכן היה אדם בשם ישוע…"[5]

ואולם עד למאה הקודמת, לא נמצאו שום ראיות מוחשיות לקיומם של הקיסר הרומי פונטיוס פילטוס או של הכהן הגדול קיפא, שניהם דמויות מפתח במשפט שהוביל לצליבתו של ישוע. הספקנים ראו בהיעדרן הבולט של ראיות מסוג זה ביסוס נוסף לתיאורית המיתוס של ישוע.

אבל אז, ב-1961, גילו ארכיאולוגים גוש של אבן גיר שעליו חקוק השם "פונטיוס פילטוס מושל יהודה." וב-1990, חשפו ארכיאולוגים גלוסקמה (ארון לקבורת עצמות) ועליו הכיתוב קיפא. מאז כבר אושרה האותנטיות של הממצא "מעבר לכל ספק."[6]

כמו כן, עד 2009, לא היו שום ראיות מוחשיות לכך שנצרת, עיר הולדתו של ישוע, אכן היתה קיימת באותם ימים. מבחינתם של ספקנים כמו רנה סאלם, היעדרן של ראיות לקיומה של נצרת במאה הראשונה לספירה היתה מכת מוות ניצחת על הנצרות. בספר שפרסם בשנת 2006, The Myth of Nazareth, כותב סאלם: "צאו לחגוג ברחובות, אנשי המחשבה החופשית… הנצרות כפי שאנחנו מכירים אותה הגיעה כנראה לסוף דרכה!"[7]

אך ב-21 בדצמבר 2009, הכריזו ארכיאולוגים שגילו בנצרת שברי חרס מהמאה הראשונה לספירה, ובכך אישרו הלכה למעשה שהכפר הזעיר הזה אכן היה קיים בימי חייו של ישוע.

ממצאים אלה אינם מוכיחים שישוע אכן התגורר בנצרת, אך בהחלט תומכים בסיפור חייו כפי שהוא מתואר בספרי הבשורה. ההיסטוריונים מדגישים כי הראיות הארכיאולוגיות המצטברות אינן סותרות את סיפור חייו של ישוע, אלא להפך; הן מאששות אותו.[8]

לחץ על הבא כדי להמשיך לקרוא.