מדונה ניסתה לענות על השאלה "למה אני פה?" והפכה לדיווה. לדבריה, "במשך שנים רבות חשבתי שהפרסום, הכסף ואהבת הקהל יסבו לי אושר. אבל יום אחד את מתעוררת ומגלה שזה לא כך… הרגשתי שמשהו חסר… רציתי להבין מהו אושר אמתי ומתמשך, ואיך אוכל למצוא אותו."[1]

רבים אחרים ויתרו על החיפוש אחר משמעות. קורט קוביין, סולן נירוונה (להקת הגראנג' מסיאטל), נואש מהחיים בגיל 27 והתאבד. ראלף ברטון, הקריקטוריסט של עידן הג'אז, קבע גם הוא שאין לחיים משמעות, וזה מה שכתב במכתב ההתאבדות שלו: "ידעתי מעט מאוד קשיים, ידידיי, והצלחות הרבה; דילגתי מאישה לאישה, ומבית לבית, ביקרתי בארצות רבות, אבל נמאס לי להמציא דרכים חדשות למלא את היממה."[2]

פסקל, הפילוסוף הצרפתי הנודע, האמין שאת הרִיק הפנימי הזה שכולנו חווים יכול למלא רק האֵל. לדבריו, "בלבו של כל אדם יש ואקום בצורת האֵל שרק ישוע יוכל למלא."[3] אם פסקל צודק, היינו מצפים מישוע לענות לא רק על שאלת זהותנו ומשמעות החיים, אלא לתת לנו תקווה לחיים שאחרי המוות.

האם יכולה להיות משמעות, ללא אלוהים? לא לדברי ברטראנד ראסל האתאיסט, שכתב: "אם לא תאמצו אלוהים, שאלת משמעות החיים תישאר חסרת משמעות."[4] ראסל השלים עם העובדה כי בסופו של דבר הוא "יירקב" בקבר. בספרו Why I am not a Christian ('למה אני לא נוצרי), מבטל ראסל את כל מה שאמר ישוע על משמעות החיים, כולל ההבטחה לחיי נצח.

אך אם ישוע באמת הביס את המוות, כפי שטוענים עדי הראייה (ראו “האם ישוע קם לתחייה?”), הרי שהוא ורק הוא יוכל לומר לנו מהי באמת משמעות החיים, ורק הוא ידע לענות על השאלה, "לאן אני הולך?" כדי להבין טוב יותר כיצד מילותיו, חייו ומותו של ישוע יוצקים את הזהות שלנו, מעניקים משמעות לחיינו ומספקים תקווה לעתיד, יהיה עלינו להבין מה הוא אמר על אלוהים, עלינו ועל עצמו.

לחץ על הבא כדי להמשיך לקרוא.