מה סיפר לנו ישוע על אלוהים?
אלוהים הוא כמונו
רבים מאמינים שאלוהים הוא כוח חסר-פנים, יותר מאשר אדם שנוכל להכיר ולאהוב. אבל האֵל שעליו דיבר ישוע איננו כוח חסר-פנים כמו במלחמת הכוכבים, כוח שמודדים את רצונו הטוב בוולטים. והוא גם לא איזו ישות רעת לב שיושבת בשמיים ונהנית לאמלל את חיינו.
להפך, אלוהים הוא כמונו. הוא חושב, והוא שומע. הוא מתקשר בשפה שנוכל להבין. ישוע אמר לנו – ואף הראה לנו – מיהו אלוהים באמת. לדבריו של ישוע, אלוהים מכיר כל אחד מאתנו היכרות אינטימית ואישית, והוא חושב עלינו תמיד.
אלוהים מלא באהבה
יותר מזה, אמר לנו ישוע שאלוהים מלא באהבה. ישוע המחיש את אהבת האֵל בכל מקום שאליו הגיע, כשריפא את החולים והושיט יד לעניים ולסובלים.
אהבתו של האֵל שונה לגמרי משלנו, משום שאינה תלויה במשיכה או במעשים. זו אהבה שכולה הקרבה ואלטרואיזם. ישוע השווה בין אהבת האֵל לאהבתו של האב המושלם. אבא טוב מאחל לילדיו רק את הטוב ביותר, הוא מקריב למענם ומספק את כל צורכיהם. אבל למען טובתם שלהם, הוא גם מקנה להם משמעת.
ישוע חשף בפנינו את לבו האוהב של אלוהים באמצעות סיפור על בן מרדן, שדחה את עצותיו של אביו על החיים ועל מה שחשוב באמת. הוא היה יהיר ועיקש, ורצה רק להפסיק לעבוד "ולחיות" את החיים". במקום לחכות בסבלנות עד שאביו יהיה מוכן להעביר לו את הירושה שלו, הוא עמד על כך שאביו יוותר עליה.
במשל של ישוע, העניק לו האב את מבוקשו, אבל מאז הידרדר מצבו של הבן. לאחר שבזבז את כל כספו על חיי הוללות, נאלץ הבן הסורר למצוא עבודה ברעיית חזירים. עד מהרה, היה רעב כל כך לאוכל שגם מזון החזירים נראה לו טעים. הבן המיואש לא ידע אם אביו יסכים לקבל אותו בחזרה, אבל ארז את חפציו וחזר הביתה.
ישוע ממשיך ומספר לנו שהאב קיבל את בנו האובד בזרועות פתוחות, ואפילו רץ אליו ונפל על צווארו. האב יצא מגדרו מרוב אהבה לבנו, וערך משתה גדול לכבוד חזרתו הביתה.
מעניין לציין כי למרות אהבתו הגדולה של האב לבנו, הוא לא ניסה לרדוף אחריו. הוא הניח לבנו האהוב להידרדר, ולשאת בהשלכות של בחירתו המרדנית. על אותו משקל, מלמדים אותנו כתבי הקודש שאהבת האֵל לעולם לא תתפשר על מה שטוב עבורנו. היא תאפשר לנו לשאת בהשלכות של בחירותינו השגויות.
ישוע גם לימד אותנו שאלוהים לעולם לא יוותר על אופיו. כי האופי שלנו הוא מי שאנחנו באמת, עמוק בפנים. זו המהות שמתוכה צומחות כל המחשבות וכל הפעולות שלנו. אז מהו אופיו האמתי של אלוהים – עמוק בפנים?
אלוהים קדוש
בכתבי הקודש מתואר אלוהים לא פעם (למעשה, כמעט 600 פעמים) בתואר "קדוש". כלומר, אופיו של אלוהים טהור מוסרית ומושלם מכל בחינה. ללא רבב. וזה אומר שלעולם לא נובטת בו מחשבה שאינה טהורה, או כזו שאינה עולה בקנה אחד עם טוהרו המוסרי.
יותר מזה, קדושתו של האֵל מעידה על כך שהוא אינו יכול לעמוד בנוכחותו של הרוע. כיוון שהרוע הוא ההפך המוחלט שלו, הוא שונא אותו. עבורו זה כמו זיהום.
אבל אם אלוהים קדוש ומתעב את הרוע, מדוע לא ברא את האופי שלנו בדומה לשלו? מדוע יש בינינו פדופילים, רוצחים, אנסים וסוטים? ומדוע אנחנו מתקשים כל כך בבחירות המוסריות שלנו? שאלה זו מביאה אותנו אל החלק הבא בחיפוש שלנו אחר משמעות. מה סיפר לנו ישוע על עצמנו?
לחץ על הבא כדי להמשיך לקרוא.