נכון, היטלר ראוי לעמוד למשפט, הם אומרים, אבל לא כל אותם אנשים שמנהלים "חיים הגונים." זה כמו לומר שאלוהים מחלק ציונים, ומי שמקבל 65 ומעלה עובר את הבחינה. אבל זה מביא אותנו לדילמה.
כפי שכבר ראינו, החטא הוא ההפך הגמור מאופיו הקדוש של אלוהים. וכך למעשה פגענו במי שברא אותנו, במי שאהב אותנו מספיק כדי להקריב עבורנו את בנו. במובן מסוים, המרי שלנו הוא כמו יריקה בפרצופו של אלוהים. שום דבר לא יכול למחוק את החוב שצברנו על כל חטאינו – לא מעשים טובים, וגם לא אמונה, מדיטציה או קרמה.
לדברי התיאולוג ר.ס. ספראול, רק ישוע הוא היחיד שיכול למחוק את החוב הזה. וכך הוא כותב:
"משה ידע לחוקק; מוחמד ידע לנופף בחרב; בודהה ידע להשיא עצה; קונפוציוס ידע לומר דברי חוכמה; אבל אף אחד מהם לא עמד בדרישות כדי להציע עצמו ככפרה על חטאי העולם. ישוע היה היחיד שראוי למסירות ולשירות אין קץ."[10]
מתנה שלא מגיעה לנו
המונח שמשמש את מחברי הביבלייה כדי לתאר את מחילת האֵל באמצעות הקורבן שהקריב ישוע הוא חסד. רחמים אמנם מצילים אותנו ממה שמגיע לנו, אבל חסדו של האֵל מציל אותנו ממה שלא מגיע לנו. בואו נבחן לרגע מה עשה עבורנו ישוע שלא יכולנו לעשות למען עצמנו:
- אלוהים אוהב אותנו ויצר למעננו את הקשר עמו.[11]
- הוא העניק לנו את החופש לקבל את הקשר הזה או לדחות אותו.[12]
- חטאינו והמרי שלנו נגד אלוהים וחוקותיו יצרו חומת הפרדה בינו לביננו.[13]
- למרות העונש שמגיע לנו, אלוהים מחק את חובנו כלפיו כשישוע מת במקומנו, ובכך אפשר לנו לחיות עמו חיי נצח.[14]
בונו הציע לנו פרשנות משלו למונח החסד.
"החסד קורא תגר על התבונה ועל ההיגיון. אם תרצו, האהבה משבשת את השלכות המעשים שלנו, ובמקרה שלי זו בשורה טובה מאוד, כי עשיתי בחיי הרבה מאוד טעויות… והייתי בצרה צרורה אם הקרמה היא זו שהייתה צריכה לשפוט אותי… זה לא מצדיק את הטעויות שעשיתי, אבל אני לגמרי בעד החסד. אני לגמרי בעד הרעיון שישוע נטל על עצמו את החטאים שלי כשמת על הצלב, כי אני יודע מי אני, ואני מאוד מקווה שלא אצטרך לסמוך על הדתיוּת שלי."[15]
הנה לפנינו תמונה של תכנית האֵל מקדמת דנא. אבל עדיין חסר לנו מרכיב אחד. על פי ישוע ומחברי הברית חדשה, כל אחד מאתנו צריך להגיב אישית על המתנה שהעניק לנו ישוע. הוא לא יכריח אותנו לקבל אותה.
לחץ על הבא כדי להמשיך לקרוא.